התמודדות המשפחה עם קרוב סיעודי

לצערנו, מגיע שלב בחיים, בו אנו נאלצים לטפל בהורים שלנו. למעשה, לאחר גיל מסוים, המטבע מתהפך, ובמקום שההורים ידאגו ויטפלו בילדים כדרך הטבע, הילדים הופכים להיות המטפלים של ההורים. עבודה של טיפול בהורה קשיש היא עבודה קשה, הכרוכה גם בעומסים פיזיים וגם בעומסים נפשיים.

כשבן המשפחה הינו בוגר, בן 40 או 50, הוא נמצא ברוב המקרים בשיא הקריירה המקצועית ובשיאה של התנהלות המשפחה הפרטית שלו, המערבת גידול של ילדים וזמן איכות עם בת או בן זוג.

כאשר סדר היום עמוס ממילא, ונדמה כי אין זמן לכלום בתוך טרדות היום יום, לפתע מצטרף תפקיד נוסף עליו למלא, והוא לדאוג להוריו הקשישים.

טיפל בהורה קשיש, יכול לנוע החל ממתן עזרה יומיומית, כמו ניהול חשבונות הכספים, עזרה בניקיון הבית ורכישה של קניות עבור ההורים. לעיתים, מדובר בהורה חולה, או אז, יש צורך לבצע טיפולים רפואיים, ולעיתים אף העסקה של מטפל או עובד זר סיעודי.

הקושי של בן המשפחה בטיפול בקשיש

כפי שציינו, הקושי מתחלק לשני חלקים, האחד הוא פיזי, מאחר ויום שיגרתי עמוס במטלות תכופות הקשורות בעבודה או בילדים. הנסיעות והריצות ממקום למקום, במיוחד אם ההורה הקשיש אינו גר בקרבת מקום, עלולות להיות מעייפות ומתישות.

הקושי השני הוא רגשי, מאחר והגלגל התהפך והפעם מוצאים עצמם הילדים מטפלים בהורים, מתמודדים עם בעיות של זיכרון, התנהלות יומיומית וזקנה.

תחושת העומס, עלולה להוביל לעיתים לרגשות אשמה, חוסר סבלנות, לכעס על ההורים, ובדרך כלל גם למריבות עם האחים.

אין ספק כי טיפול בהורה אשר הגיעה לגיל הזקנה, מערבת בתוכה הרבה קונפליקטים, בין הרצון לתת ולעזור ולמלא את חובתנו כלפי הורינו, לביו הצורך שלנו לעסוק רק בעצמנו ובתא המשפחתי החדש שבנינו, מבלי להרגיש מוגבלים.

פעמים רבות, ילדים שמטפלים בהורים קשישים מתקשים להסתגל לעובדה כי הוריהם אינם מסוגלים להתנהל כבעבר. על כן, רגשי כעס יכולים להתפתח ואף תסכול.

כיצד מתמודדים?

עצם האחריות הקיימת אצל ילדים לדאוג להוריהם, הינה בסיסית בדרך כלל. תחושת האחריות הינה תחושה חיובית, ואף יכולה להוות דוגמא בעבור הצעירים של המשפחה, על מנת שילמדו מהו כבוד, ערכים, ויתור ומתן עזרה.

נכון, כי תקופה זו בחיים, עלולה להיות קשה מאוד לכל הסובבים, אך התייחסות אל הטיפול בהורה הקשיש בצורה חיובית, תוך מערך של תמיכה כוללת וניהול זמן נכון, עשוי להקל במעט על התחושה הקשה.

  • יצירת מסגרת תומכת: יש צורך ליצור מסגרת תומכת גם למטפלים וגם להורים. חשוב כי כל האחים יהיו מעורבים בתהליך של הטיפול ומתן העזרה, לא רק מבחינת העומס הפיזי, אלא גם מבחינת חלוקת הנטל הנפשי. יתר על כן, במידה וההורה אינו מעוניין לעבור לבית אבות ומעדיף להישאר בביתו, עזרו לו למצוא תעסוקה יומית היכולה לשפר את מצב רוחו ואת חיוניותו.
  • חלוקת מטלות: כל בני המשפחה יכולים להיות רתומים לעזרה ולתמיכה. הטילו משימות על האחים הנוספים או בת או בן הזוג. בקשו עזרה בקניות, או בביקורים בקופת חולים.
  • תכנון זמן: נסו לתכנן את הזמן בצורה מסודרת, והקצו לטיפול בהורה שעות קצובות בהן אתם אך ורק איתו, ללא הפרעות, על מנת למקסם את הזמן ביחד בצורה פרודוקטיבית.
  • טפלו בעצמכם: מצאו זמן בשבוע המוקדש אך ורק לכם. זו יכולה להיות שעה שלכם בה אתם נופשים על שפת הים, או מבלים בבית קפה עם ידיד קרוב. שעה אחת של חופש מדאגות באופן קבוע כל שבוע, תטיב עימכם.



מאמרים אחרונים

קישורים
- לחצן מצוקה
- גמלת סיעוד
- רופא גריאטרי
- צלקות בגיל הזהב


תנאי שימוש

מפת האתר
התמודדות המשפחה עם קרוב סיעודי - גיל הזהב