פרקינסון

פרקינסון הינה מחלה נפוצה בגיל הזהב. יחד עם אלצהיימר ודמנציה, עומדת הפרקינסון בראש רשימת המחלות הניווניות הנפוצות בגיל זה. זוהי מחלה שנגרמת על ידי פגיעה של מעל ל-60% מתאי המח המייצרים דופמין באזור של המח האחראי על שליטה מוטורית.

מכיוון שתאי המח שנפגעים אינם מסוגלים להתחלף או לחדש את עצמם, הפגיעה היא בלתי הפיכה והופכת את המחלה לכרונית, חשוכת מרפא ומתפתחת- כלומר הסימפטומים הולכים ומחריפים עם הזמן. החולים בפרקינסון מוגדרים במצב סיעודי מורכב, מה שמצריך טיפול סיעודי צמוד (בדומה לחולי דיאליזה, מחלות ריאה כרוניות וכדומה). בשיתוף אתר פרקינסון להלן תאור סימפטומים אופיינים והתפתחות המחלה. בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רופא.

סימפטומים אופיינים

בתחילת המחלה, מדווחים חולים על פגיעות קלות בתפקוד. פגיעות אלה לפעמים אינן מורגשות ומדווחות רק בדיעבד, כאשר משמעותן ידועה ובדרך כלל המחלה גם לא מאובחנת בשלב זה.

הפגיעות הנפוצות הן רעד קל באחת מהידיים, בלבול בדיבור או הקטנה של כתב היד, קושי ביצירת הבעות פנים ונטייה לעצבנות ודיכאון ללא כל סיבה נראית לעין.

הסיבה שמובילה את רב החולים להגיע לבסוף לבדיקה רפואית, היא התגברות של הרעד בידיים. אין כיום בנמצא בדיקה חד משמעית שמאשרת את קיומה של מחלת פרקינסון (רק בנתיחה לאחר המוות ניתן לראות בבירור את הפגיעה הספציפית באזור המוטורי במח) ולכן האבחון נעשה על פי קיומם של הסימפטומים האופייניים למחלה:

•    רעידות: אצל 75% מחולי הפרקינסון מופיעות כבר בשלבים מוקדמים של המחלה רעידות קלות או חמורות. הרעידות מתחילות בדרך כלל בצד אחד של הגוף, בכפות הידיים. בהמשך מתפשטות הרעידות גם לגפיים התחתונות וללסת ולשני צידי הגוף (אם כי הצד שנפגע ראשון תמיד יהיה במצב חמור יותר מהצד השני).

הרעידות בולטות במיוחד כאשר החולה נמצא במנוחה (למשל, מניח את כפות ידיו על השולחן) ופוחתות בתנועה או בהליכה.

•    נוקשות של השרירים: שריריהם של חולי פרקינסון אינם נרפים ונוקשות זו גורמת לקושי בתנועה (מכיוון שעל מנת להניע מפרק שריר אחד צריך להתכווץ והשריר הנגדי לו צריך להתרפות) וכן לכאבים.

•    ירידה ביכולת לשלוט בתנועות: מצד אחד, החולים מתקשים בתכנון והוצאה לפועל של תנועות ופעולות פשוטות של השרירים ומצד שני הם סובלים גם מתנועות בלי רצוניות ובלתי נשלטות.

•    חוסר שיווי משקל: פגיעה בשרירים וביציבה גורמים לחוסר שיווי משקל שהופך את החולים למועדים לנפילות ופעמים רבות הם נזקקים לשימוש בכסא גלגלים.

סימפטומים נוספים המאפיינים את המחלה הם בעיות במערכת העיכול ובדרכי השתן, קושי בדיבור, קושי ביצירת הבעות פנים, דיכאון, אובדן זיכרון, בעיות עור ובעיות שינה.

טיפול במחלה

כאמור, פרקינסון היא מחלה חשוכת מרפא ונזק שנגרם למח אין להשיב. יחד עם זאת, קיימים טיפולים המאפשרים הפחתה בהשפעה הסימפטומים וכן עיכוב של התפתחות המחלה.

התרופה הנפוצה ביותר בשימוש אצל חולי פרקינסון היא ה-L-dopa. תרופה זו משפיעה בעיקר ב2-5 שנים הראשונות לאחר פרוץ המחלה. התרופה מפחיתה בצורה משמעותית את הרעידות ואת נוקשות השרירים ומעכבת את התפתחותה של המחלה.

לעיתים מלווה הטיפול בתרופה זו בתרופות נוספות שמטרתן להאריך את משך השפעתה של ה-L-dopa. לתרופות עשויות להיות תופעות לוואי קשות, וביניהן דיסקנזיה- תנועות בלתי רצוניות ובלתי נשלטות. תרופות מהדור החדש שנכנסו לאחרונה לשוק מתיימרות להפחית את תופעות הלוואי הנפוצות הללו.

טיפול נוסף שנעשה נפוץ יותר ויותר בשנים האחרונות הוא התערבות כירורגית, בה מושתלות במח אלקטרודות המופעלות על ידי קוצב המושתל מתחת לעור בחזהו של המטופל. האלקטרודות שולחות פולסים חשמליים ממוקדים לאזורים במח ומחקרים מראים שפולסים אלה משפרים בצורה משמעותית את מצבם של חולי פרקינסון הנמצאים אפילו בשלבים מתקדמים של המחלה.




מאמרים אחרונים

קישורים
- בית חולים סיעודי
- זכויות רפואיות
- עזרים לגיל הזהב
- בית אבות


תנאי שימוש

מפת האתר
פרקינסון - גיל הזהב